החלטה בתיק ב"ל 9826-04-12

תמצית ההליכים

1.       התובע, רופא (נוירו-אונקולוג), הגיש לנתבע תביעה להכיר בו כמי שביום 29/7/10 נפגע בתאונת עבודה, בכך שבמהלך עבודתו במרפאתו, בבית החולים רמב"ם, הוא מעד וכתוצאה מכן נחבל תחילה בראשו, ולאחר מכן בעמוד השדרה שלו (אופן החבלה יתואר להלן), וכי בשל כך - עבר התובע ניתוח בחלק הצווארי של עמוד השדרה שלו.

2.       הנתבע, במכתבו לתובע מיום 13/4/11, דחה את תביעתו של התובע. לטענת הנתבע, כפי שהיא פורטה במכתבה של פקידת התביעות - לא הוכח קיומו של ארוע תאונתי בעבודתו של התובע ביום 29/7/10, ובנוסף לכך - לא היה קשר סיבתי בין מה שלטענת התובע ארע לו באותו יום, לבין מצבו הרפואי.

          על פי האמור במכתבה של פקידת התביעות מיום 13/4/11, הטענה בדבר העדר הקשר הסיבתי הרפואי - נטענה בהסתמך על חוות דעת רפואית שניתנה לפקידת התביעות.

3.       התובענה שבפנינו הוגשה כנגד עמדתו האמורה של הנתבע.

          בכתב התביעה נטענו טענות הן בענין התאונה הנטענת עצמה, הן בענין הקשר הסיבתי הרפואי והן כנגד אופן פעולתו של הנתבע בעת שהגיע להחלטתו.

4.       בכתב ההגנה, חזר הנתבע על טענותיה של פקידת התביעות; כלומר - הנתבע הכחיש את קיומו של ארוע תאונתי שארע לתובע ביום 29/7/10 וכן הכחיש את טענותיו הרפואיות של התובע.

5.       עם הגשת התובענה לבית הדין, היא טופלה במשך מספר חודשים על ידי המזכיר המשפטי במחלקת המנ"ת.

          במהלך חודשי הטיפול בתובענה אצל המזכיר המשפטי, התגלעה בין באי כחם של הצדדים מחלוקת בשאלה אם על הנתבע למסור לתובע העתק של חוות הדעת הרפואית שנזכרה במכתבה של פקידת התביעות מיום 13/4/11.

6.       לאחר מכן - הועברה התובענה לטיפולי.

          בהחלטתי מיום 28/8/12, איפשרתי לב"כ הצדדים להשלים בכתב את הטיעונים בענין המחלוקת בדבר העברת חוות הדעת אל התובע (תוך שהמלצתי לנתבע לשקול אם עמדתו מתיישבת עם הדין ועם ההלכה הפסוקה).

          ב"כ הצדדים אכן הגישו השלמה בכתב של הטיעונים, וביום 25/9/12 ניתנה על ידי החלטה שבה קיבלתי את עמדת התובע, וחייבתי את הנתבע להעביר לעיונו של התובע העתק של חוות הדעת שעמדה בפני פקידת התביעות בעת שהחליטה בתביעת התובע.

          נימוקי ההחלטה האמורה מפורטים באותה החלטה, ולא אחזור עליהם כאן, אך אני מנצל הזדמנות זו כדי לקרוא לנתבע לבחון את מדיניותו בענין זה, שכן לא היתה זו הפעם הראשונה שבה התעוררה אצלי מחלוקת בשאלה דומה, ולא היתה זו הפעם הראשונה שבה דחיתי את עמדת הנתבע. הנתבע בחר שלא להעמיד את עמדתו במבחן ערכאת הערעור, אך מנגד - לא שינה את מדיניותו.

לדעתי, אין זה ראוי שהנתבע ינהג כך. אם הנתבע משלים עם חיובו לחשוף בפני המבוטח את החומר הרפואי הנוגע למבוטח אשר עמד בפני הנתבע - ראוי שהנתבע ישנה את מדיניותו בענין זה, כך שמחלוקת מעין זו לא תתעורר מחדש. אם הנתבע אינו משלים עם חיוב זה, ראוי שהנתבע ידאג להביא את השאלה להכרעת ערכאת הערעור, כדי להביא לכך שתיקבע הלכה מנחה בענין זה.

התנהגותו הנוכחית של הנתבע, שבה מצד אחד הוא אינו משנה את מדיניותו והוא מעונין להמשיך להסתיר מפני המבוטחים חומר רפואי שמצוי אצלו לגביהם, אך מצד שני - הוא אינו מוכן להעמיד את המדיניות האמורה למבחן ערכאת הערעור, מביאה למצב של העדר שוויון בין המבוטחים, שכן רק אלה מביניהם שמגישים בקשה דומה לזו שהתובע הגיש, זוכים לעיין בחומר הנוגע אליהם, והאחרים - נדונים לגשש באפלה, מבלי שיידעו מה עמדותיהם של רופאי הנתבע בענייניהם.

7.       לאחר שנפתרה סוגיית העברת חוות הדעת אל התובע, המתנתי זמן מה עד שב"כ הצדדים יקיימו את ה"החלטה" שניתנה על ידי המזכיר המשפטי בעת שהתובענה טופלה אצלו. משהצדדים לא עשו כך, ניתנה על ידי ביום 2/11/12 החלטה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים.

8.       אכן, הוגשו תצהירים מטעם התובע (תצהיר שלו ותצהירים של שני רופאים עמיתים). משכך, נקבע התיק לישיבת הוכחות.